מה עושים עם הכאבים?
מה יהיה הסוף איתם, יש כל מיני דברים שמכאיבים לי נורא, כישלונות, תאוות, פיספוסים, כישלון רודף כישלון, בעיות, חסרונות, הכאבים האלו רודפים אותי, אין לי חיוך על הפנים, מה יהיה הסוף.
רבינו שליט”א הולך בדרכו של ר’ אשר, ומוליך אותנו בדרך סלולה אל היעד, דרך שעוזרת לנו לא להשבר מכל מה שרק יהיה נפילה, כישלון, פיספוס, בעיה, הדרך של ר’ אשר לא נבהלת משום דבר, היא חודרת לכל מקום ועושה שמה טיפול שורש, ומתקנת הכל.
הדרך אומרת לך הנחה אחת – את הכאבים אתה עושה לעצמך.
אתה בנית לעצמך דימיון שאתה איש מוצלח, אתה איש שצריך להצליח בכל דבר, אתה סומך על עצמך שאתה יכול לבד.
ואז מגיע פיצוץ.. פתאום אתה מנסה ולא מצליח, רוצה ולא יכול, עובד ולא רואה תוצאות. פתאום הגאווה שלך מתמוססת. פתאום אתה רואה שאתה לא יכול, ושאתה לא כזה איש גבר כמו שחשבת, וזה מה מה ששובר את רוחך, כי אתה רואה שאתה לא יכול. ואתה כבר עושה לעצמך ק”ו שלא תצליח יותר, ולא תצליח בשום דבר אחר, כי הרי עובדא שלא הצלחתי.
וכך אל פח היאוש או ההפקרות אתה צועד, היצר מושך אותך לשם באף.
א”כ רואה אתה בפירוש, שאתה מציק לעצמך, כי אתה רוצה להכיר את עצמך כ’יכול’, ועכשיו כשאתה ‘לא יכול’, זה מוציא אותך מהכלים. ואתה מתנגד לתוצאה בשטח, ומההתנגדות הזאת של גאוותך, שהיא מתנגדת לתוצאה אתה יוצר בליבך כאב.
כלומר: הגאווה שלך אמרה לך אני יכול לבד. ואתה ניסית לבד וראית תוצאות לא טובות, והגאווה שלך לא יכולה להכיל את העילבון הזה ואת הפחיתות שלך שאתה לא יכול, ולכן אתה עכשיו עצוב וכאוב.
ועוד יותר היא נשברת, כשהיא לא רואה באופק מישהו שיכול לעזור לה, כי אם אני לא מצליח למשל להתרכז בשיעורים וניסיתי להתרכז ולא הצלחתי, הרי ברור שאני יהיה עצוב וכאוב, היות שאם אני רואה שאין לי ריכוז, הרי אין לי ריכוז ולא יהיה לי ריכוז.
כבר הגענו להנחה שאתה גורם לעצמך את הכאב והצער, ע”י שאתה לא מוכן להכיר את עצמך שאתה לא יכול.
בא ר’ אשר ואומר לך תשחרר תרפה. אתה באמת לא יכול, תכיר את זה, אין לך מה להתבייש ”זה מי שאתה”, נעים להכיר זה מציאות האדם, האדם הוא קרוץ מחומר וליבו של אדם רק רע כל היום, לא הצלחת, נכון, תכיר בזה זה אני.
וכמו שאמר דוד המלך ‘מכאובי נגדי תמיד’ ‘חטאתי נגיד תמיד’, החטאים והכאבים תמיד מצויים אצלי בכח, כי אני באמת לא בעל יכולת, אני סה”כ אדם ולא יכול הכל.
נשים לב למילה ”תמיד” שאומר דוד המלך, כי באמת האדם הוא תמיד לא יכול.
וכל קושי כאב כישלון ונפילה פשוט מראים לי מי אני באמת.
עכשיו אנחנו עוברים להנחה ב’ – הכאב לא בא להכשיל אותך, זה בא לחשל אותך.
נכון אתה רואה את עצמך כ’נכשל’, כ’לא יכול’, אבל אנחנו רואים בזה הזדמנות להתקדמות.
כי אם אתה לא יכול, צא וראה את כל הצלחותיך במשך ימי חייך, צא והבט אל החסדים שאתה עושה, אל התורה שאתה לומד, לך ותתמה מנין לי כוחות לכל זה? הלא אני ‘לא יכול’.
כלומר: צא ולמד מן הכישלון, תראה בזה הזדמנות להכרת עצמיותך, ומתוך כך להבין הבנה חדשה בכל הדברים שאתה כן מצליח בהם, ואפילו ניגש עד הנשימות, מאיפה באים לך הנשימות? עוד נשימה ועוד נשימה. מנין לך כל זה?
וכאן בא האדם לאמונה הפשוטה והתמימה, שאכן יש בורא עולם שמחיה אותנו, וכי הוא מלווה אותנו, והוא נותן לנו את כל ההצלחות והישועות והנשימות והכוחות והמוחות.
האמונה התמימה הזאת, היא הקרש קפיצה של אל על, היא מגבירה לך את כח הנשמה, ומגלה אצליך כוחות חדשים, כי ‘וקווי ה’ יחליפו כח’, ברגע שאתה חוזר למקור הכוחות שלך, אתה מקבל כוחות חדשים.
בא וראה כמה אור הרווחת ממעט חושך שהיה לך.
אם השתמשת איתו נכון, לא להשבר ממנו, ולהבין ממנו נקודות חכמה. ע”ז נאמר ”יתרון האור מן החושך”, כי דוקא מן החושך, שהגאווה שלך מתמוססת, בא אור חדש, אור של אמונה.
אומר ר’ אשר, זה מטרת כל הכאב והכישלון, לעזור לך להכיר את שפלותך, שתוכל להכיר את בוראך. ואם תחיה עם המהלך הזה שאתה לא יוכל כלום, ואם יש לך משוה זה הקב”ה נותן לך. אזי לא תצטרך לעבור כאבים וכישלונות ונפילות.
ונחזור לעינינינו, אם כואב לי, וקשה לי, זה כי אני לא מוכן להכיר את עצמי, את השפלות שלי.
כלומר: אני בעצמי מתנגד למציאות האמיתית, ולכן מתעורר לי קושי וכאב על הלב.
אבל ברגע שאני מוריד את ההתנגדות, ואני מודע בחוסר יכולת שלי כענין ‘אמרתי הפעם אודה עלי פשעי’, להודות באמת, להודות בקשיים שאני לא יכול בהם, להודות שאכן אני לא יכול להחזיק מעמד.
באותו הרגע אני זוכה להכיר את מציאות הקדושה, להכיר את הקב”ה בתוך חיי, ע”י אמונה פשוטה.
א”כ לא נשארתי לבד בשטח הקרב, יש לי אבא שעד עכשיו החזיק אותי, אליו אצעק ובטח שהוא יעזור לי.
כי כל זה שהוא נותן לי את הניסיון שאני כמעט ונופל, וכל זה שהוא נותן לי את הקושי הצורב זה כדי שאני יודה בשפלות שלי, וברגע שאני מודה בזה, ומוכן להכיר שאם יש לי משהו זה רק של הקב”ה, באותו הרגע אני מקבל כוחות מהקב”ה להחזיק מעמד בכל מצב, ולהיות שמח בכל מצב, ולמנף כל מצב, ועוד למשוך עלי הצלחה גדולה יותר.
והעיקר זה לא להשבר בשעה הקשה. מתוך אמונה שזה יביא אותי למקום הנכון והיאה לי לנפשי.
מסיים ר’ אשר ”הצדיקים משתעשעים בכאבים ושמחים בהם כילד תפנוקם”. כן! זה ממנף אותי! כן! זה בונה לי את נפשי.
חזק