יום ו' כ"ט תמוז תשפ"א
כללא דמלתא 
שאצל כל צדיק וצדיק 
מוכרחים לעבור במחשבתו 
כל שכנגדו עד מקום מדריגתו, 
ואפילו אם יאמר המתחסד 
שכבר בטל כל הרגשותיו ותאותיו 
אין שוטה מרגיש 
שאם אין לו במדה זו 
יש לו במדות אחרות כיוצא בו, 
וכשבאה לו המחשבה 
צריך להיות נבזה בעיניו נמאס 
שהעמיד צלם בהיכל 
שהרי האדם הוא מקדש .. 
שהמחשבה והמוח הוא "קודש קודשים"
והלב הוא היכל האהבה …, 
ואח"כ כשמתעורר מן הדבר 
אל הבורא יתב"ש 
הוא היחוד ועלית השכינה 
והקמתה מעפרא 
והאדם ג"כ מתעלה בזה 
והולך מדרגא אל דרגא 
ומנסיון לנסיון 
וממסע למסע:
וזהו המ"ב מסעות