יום ד’ ז’ שבט תשפ”א
התפילה, אשר כל יסודה היא ההכנעה שבלב לגזירות הבורא ברוך הוא – וזו היא מדריגת ‘ישראל’,
שהיא למעלה ממדריגת המלאכים, שאין להם צער ויסורין ולא שייך אצלם תפילה זכה זו הבאה ע”י זיכוך של אדם הישראלי –
מתוך יסורי נפשו וצרת הכלל גלות השכינה הק’ ממקומה – זה שנות אלפיים…
ואילו היתה נתונה הרשות לאדם לראות עד היכן הדבר מגיע – לא היה פוסק כל היום מלהתפלל לפני אלוקי מרום…