יום ד’ כ”ג כסלו תשפ”א
פעם אחת בליל שבת קודש אחר התפילה ניגש אחד מהחברים הקרובים לר’ אשר ואמר לו: ר’ אשר, הדרך שלך מביאה לדיכאון!שאל אותו ר’ אשר, מדוע?
ענה החבר: כי האדם בטבעו רוצה לדעת שיש לו משהו, שהוא עושה משהו, שהוא שווה משהו! ואתה, ר’ אשר אומר לאדם – אין לך כלום! אתה לא עושה כלום!
אז ‘כלום-כלום-כלום’ שווה – דיכאון!!!
חייך ר’ אשר ואמר: אדרבה! אם האדם מכיר שהוא כלום והוא לא יכול לעשות כלום, אז הוא שואל את עצמו: איך בכל זאת אני קיים – ועשה פעולות? מוכרח להיות שיש מישהו שתומך בי! ואם כן,
השמחה הכי גדולה לאדם היא כשהוא יודע שיש לו תומך!!!
(‘דער גרעסטע שמחה איז, אז מ’ווייסט אז סאיז דא א שטיצער’!!!)