יום ה’ ח’ שבט תשפ”א
סיפר אחד החברים: באחת הפעמים שהיינו במירון לקראת שבת מברכין (כמנהג ר’ אשר לנסוע עם החברים למירון בכל שבת מברכין), עליתי לציון הרשב”י בצהרי יום ערב שבת.נכנסתי למערה ברצוני להתפלל, ונדהמתי מהמחזה שראיתי. ר’ אשר עמד ואמר תהלים כשפניו לכיוון הציון וגבו מופנה אלי, ולצידו, במרחק לא רב ממנו – ליד השולחן, עומד יהודי מבוגר בלבוש ירושלמי וצועק על ר’ אשר בקולי קולות ובמילות גנאי קשות ובשפה נוראה על הנהגתו של ר’ אשר ועל כך שבגללו מגיעות נשים למירון.אותו יהודי היה מוכר לי כאחד שרואה את עצמו בתפקיד השוטר של הריבונו של עולם שעליו מוטלת האחריות למחות על כל עוולה… והנה הוא עומד כאן ומשפיל את ר’ אשר בצורה נבזית ונוראה כזו. הזדעזעתי למראה עיניי, ובאותם שניות רציתי לגשת אליו ולסטור לו מנה אחת אפיים וכך להשתיק אותו על אתר.ובאותו רגע כמימרא אני רואה את ר’ אשר מסמן לי עם היד לשתוק ולהרפות, כל זאת כשגבו מופנה אלי והוא כלל לא ראה בכניסתי לציון!המחזה נמשך דקות ארוכות, ור’ אשר עומד ומקשיב בדומייה לחרפתו, עד שאותו אדם סיים לשפוך את קיתון הרותחין ונרגע. לא עברו מספר דקות ואני רואה את ר’ אשר שולף מארנקו סכום של מאה וחמישים ש”ח לערך, ניגש לאותו יהודי, תוחב את הכסף בידו, “שיהיה לך לנסיעות”, הוא מפטיר וממשיך בדרכו החוצה.ואותו יהודי? בלא כל בושה, לוקח את הכסף ובאדישות מכניס את השטרות לכיס…באותו רגע גבר כעסי עוד יותר, וכבר לא הייתי מסוגל להחריש. רק יצא ר’ אשר מהמערה – ניגשתי לר’ אשר וקבלתי בפניו בכאב: נו, מה הפלא שקורה דבר כזה, כאלו השפלות וביזיונות, כשאתה עוד נותן לו כסף! לא רק שאתה לא מגיב, אתה עוד מעניק לו מתנה, אז מה הפלא?!הגיב ר’ אשר ואמר לי – “אם הוא היה יודע איזו טובה הוא עשה לי בזה, אני בטוח שהוא לא היה צועק…”