יום ו' ב' חשון תשפ"ב
מִפְּנֵי שֶׁכָּל הַמִּדּוֹת של האהבה וְהַשִׂמְחָה,שֶׁהָאָדָם מֵבִיא עַל עַצְמוֹ בְּהַסְכָּמָה, שמסכים ומחליט לעצמו שֶׁרְצוֹנוֹ בְּאוֹתָהּ מִדָּה, אֵינָם מדות אֲמִתִּיִּים, 
כִּי אֵינָם אלא מִתְדַּמִּים בְּדִמְיוֹנוֹ– ואין להם מציאות אמיתית כלל.
אִם לֹא שֶׁקדְמָה אוֹתוֹ פַּחַד ה' – המעורר רתיעה, וְהוּא מִתְחַזֵק בֶּאֱמוּנָתוֹ, 
ועתה אין מביא על עצמו המדות בהסכמה ורצון, אלא אדרבה פחד ה' מרתיעו – עד אשר צריך להתחזק באמונה, והאמונה ממשיכה עליו את המדות – ולא הוא מביאם על עצמו בהסכמה ורצון.
וּמָה שֶׁנִּמְשָׁךְ עליו אַחַר כָּךְ מִן הָאֱמוּנָה –שהתחזק בה בשעה שנפל עליו פחד ה', אֵיזֶה אַהֲבָה אוֹ שִׂמְחָה אוֹ כָּל מְדֶה וּמַדָּה, הֵמָּה מדות אֲמִתִּיִּים – של דביקות בה'.שֶׁהוּא "רוּחַ הַקדֶשׁ"