יום ו’ כ”ט כסלו תשפ”ב
לא אמות כי אחיה.החיים, נולדים רק ממקום של סף מוותבמקומות שהנפש נמצאת לקראת אבדון, ומצד עצמה מרגישה שהיא הולכת לקרוס.
אז התקווה היחידה שמחזיקה את האדם, היא אמונה פשוטה שגם שם זה בעצם רק הקב”ה בעצמו.והכאב אינו לריק. מסתתר בו “דעת” וכוונה רבה מצד הקב”ה.
מההבנה הזאת אני כבר מקבל חיים חדשים, הסתכלות חדשה. זה עצמו כבר מוציא אותי מן הכאב.
וכך מובא בספה”ק אור המאיר השבוע:שהאדם נופל לפעמים במיצרממקרי ופגעי הזמנים
יהיה כעמודא תקיף בכולאלהשיג הדעת הגנוז בכל המעיקים והמאורעות הקורה לאדם בחיים חיותו
ובהכנס הדעת לשם, הוא המוציאו ממיצר!בזה תולה חיות האדם בעולם הזה, וגם חיות הנצחי בעולם העליון.